למה בחורף הכל יותר קשה והמוטיבציה שלנו יורדת? נתנאל זינגבוים כאן כדי לנסות להסביר
כבר כמה שבועות שאני רוצה לכתוב על החורף, אבל פשוט לא מצליח. לא מצליח למצוא את הכוחות ואת המוטיבציה לעשות זאת. ניסיתי לשאול את עצמי למה, ועלו לי כל מיני תשובות אפשריות כמו המלחמה שדכדכה את מצב רוחי והעומס בעבודה בחודשים האחרונים. ובאופן מפתיע אחת התשובות שעלו בי לשאלה למה אני כבוי בתקופה האחרונה היא – כי חורף.
יש הרבה נשים ואנשים שאוהבים את החורף, לקפוץ בשלוליות, להתכרבל בשמיכת הפוך ולצפות בגשם המטפטף על החלון. אבל ישנם הרבה אנשים (כמוני) שבחורף הכל הופך להיות קשה יותר בשבילם. הבגדים המסורבלים, הקושי לנוע ממקום למקום וההסתגרות בבית, הקור, המחסור בשמש בויטמנים שהיא נותנת לנו ובהרומונים שהיא גורמת לנו להפריש ולהיות ערניים, והחשכה שסוררת בחוץ – כל אלה הם סיבות לכך שבחורף רבים מאתנו נכבים.
כשמגיע החורף אני הופך חסר אנרגיה ומוטיבציה. הרגלים שהקפדתי לשמר כמו לעשות ספורט, לאכול נכון, למצוא זמן לתחביבים שלי ואפילו לכתוב את הכתבה הזאת – פתאום הופכים אתגר קשה יותר מכפי שהם היו עד לא מזמן. בעודי כותב שורות אלו עלתה בראשי תמונה שאני חושב שתוכל לשמש מטאפורה כדי להסביר את התחושה שיש לי ולעוד רבים בחורף. דמיינתי אדם רץ בקצב שמתאים לו, יש לו בדיוק את האוויר שהוא צריך והריצה אמנם דורשת מאמץ אבל היא לא קשה בשבילו. פתאום באמצע הריצה הוא מגיע לרחוב שנמצא בעלייה. בעלייה הוא כבר לא יכול להשתמש באותה כמות האוויר והאנרגיה שהשתמש עד כה, העלייה מצריכה הרבה יותר מאמץ, הריצה פתאום הופכת קשה.
אלו לא רק התחושות והמחשבות שלי. למעשה 5% מהאוכלוסייה מפתחים ממש סימפטומים של דיכאון שמכונה דיכאון עונתי. סוג הדיכאון הזה על אף שהוא עונתי וחולף, דורש מענה. אני רוצה להציע מספר דרכים חשובות להתמודדות עם הדיכאון העונתי של החורף:
1. מודעות לבעיה – לפני הכל חשוב לדעת עם מה אנחנו מתמודדים, למה פתאום אין לנו כח לעשות כלום, למה זנחנו את ההרגלים שלנו ולמה אנחנו עצובים. לדעת שזה חולף אבל גם לדעת שאנחנו לפני עלייה (אם נחזור למטאפורה שלנו) ולהתכונן עם כמות אוויר ואנרגיה מתאימה.
2. חשיפה לאור – השמש אחראית להפרשה של הורמון בשם מלטונין שקשור לערנות שלנו. כשאנחנו פחות חשופים לשמש אנחנו נהיים יותר עייפים. גם בחורף (במיוחד בישראל) ישנם רגעי שמש לא מעטים. צאו אל האור, היחשפו לאור השמש ותקבלו "זריקת ערנות".
3. תשלימו עם הקושי – את הסעיף הזה קצת קשה לי לכתוב, אבל לפעמים צריך פשוט להכיר בזה שעכשיו תהיה תקופה שבה לא נצליח לתפקד כפי שתפקדנו עד היום. שבה ההרגלים שלנו קצת ייזנחו, אבל אנחנו מוכנים להשלים עם זה. אני חושב שזה עשוי לעזור להתגבר על הדכדוך שמגיע בעקבות אי העמידה בציפיות שלנו מעצמינו.
3. תעשו מהלימון לימונדה – החורף מכריח אותנו להישאר בבית להתכרבל תחת שמיכת הפוך, לשתות משקים חמים, להיות במגע עם משפחתנו. זו תקופה שאפשר לנצל אותה כדי להיות ביחד, לפנות מקום לעצמנו ופחות להתרוצץ בחוץ. על אף שקשה וישנה עייפות, אם אנחנו מרשים לעצמנו לעצור לרגע את הריצה, לעבור להליכה ולנשום בקצב אחר – אולי אפילו נצליח להינות מהעלייה.
לפני שנסיים יש מקום להוסיף שגם לקיץ יש קשיים שהוא מביא עמו לאנשים מסוימים בעקבות החום, הזיעה, הבגדים החשופים ואולי המביישים, החשש מנזקי השמש וכן הלאה. מסתבר שלכל אחד מאתנו יש רגעים מורכבים, ושלכל אחד מאתנו ישנן סיבות אחרות להיות מדוכדך. חשוב להיות מודעים לכך, לקבל את ההרגשה שיש לנו ברגעים המורכבים שלנו ולמצוא את הדרכים שלנו להתמודד כשישנה עלייה ואנחנו רוצים להמשיך לרוץ.
