פעם מטפלים ייחסו חשיבות רבה ל-setting של המפגש: מועד שבועי קבוע, אורך מפגש קבוע, מיקום ועקביות החפצים בחדר. ראו בטיפול מרחוק, בטלפון או בודאי,כפחות יעיל, סוג של טיפול סוג ב'. אז באה פנדמיה, ומי שרצה טיפול רגשי נאלץ "להסתפק" בטיפול באמצעים אלקטרונים. וראה זה פלא: הרבה מטופלים מצאו בסידור זה יתרונות, והרבה מטפלים מצאו שהנזק לא כפי שציפו.
מי לימד אותי טיפול מרחוק? מטופלים כמובן. זה התחיל כשהתנדבתי לתת תמיכה רגשית לעובדים בחו"ל בתפקידים מאתגרים רגשית ובמקומות ללא נגישות לטיפול. קצת חששתי מהלא מוכר, אבל מאד סיקרן אותי. גיליתי שכמו בטיפול בחדר המסורתי, כל מטופל/ת לקח/ה את העבודה שלנו לכיוונים שרצו. חלק התפתחו לטיפולים "קלאסים",ארוכים. כך שכשמטופלת ותיקה הייתה חולה זמן ממושך והייתה זקוקה לשיחות, לא חששתי לקיים שיחות אתה בטלפון (לפי העדפתה)—והעבודה צלחה.
היתרונות הפרקטים של טיפול מקוון עבור המטופל ברורים: בעיקר חסכון בנסיעות הלוך-חזור, יותר גמישות במציאת שעה בודדת (בלי זמן הנסיעות) במשך היום, והנוחות של הבית. פחות שיחות מתבטלות בגלל מחלה או קושי בניידות. (הרבה פעמים לא מתאים לצאת מהבית קצת חולה אבל אפשר ואפילו רצוי לדבר מהבית.) עבור אלה שגרים מרחק גדול מאפשריות טיפול, זו הצלה.
האם יש גם הביטים התורמים לאיכות הטיפול?
מסתבר שכן. ישאנשים שמרגישים צורך בטיפול אבל כל כך קשה להם לראות עצמם יושבים מטר מאדם זר ושוטחים לפניו את עולמם הפנימי, שהם נמנעים ונמנעים. הישיבה בבית והמרחק הפיזי לעתים מרגיש להם עוטף, מגן. אולי מעדיפים לוותר על הוידאו. זה לגיטימי לגמרי. כי הרי טיפול הוא לא מבחן אופי, והגעה אליו בחריקת שיניים לא מיטיבה. אחרים מרגישים שנוחות המפגש בתוך ביתם יוצרת נינוחות רגשית ופתיחות בהבאת תכנים אישיים ואינטימים.
האם יש חסרונות בטיפול מקוון? במפגש ישיר, כל צד אוטומטית קולט מסרים לא מילוליים מהצד השני, בעיקר דרך שפת הגוף. יותר קל למטופל לחוש קשיבות, התעניינות, ומושקעות רגשית מצד המטפל כנמצאים באותו מרחב. החלק הזה של המגע הוא רגשי, ויכול להוסיף ליצירת האווירה הרגשית בין השניים, ולכן לבניית הקשר הטיפולי. במפגש בוידאו רובינו מבחינים פחות בשפת גוף. יתכן שעבור חלק מהמטופלים ייקח יותר זמן להרגיש בנוח עם המטפל במצב זה—בעוד שלחלק אחר המרחק הנוסף הזה בין השניים דווקא ירגיע ויאפשר.
עוד עניין, יותר מעודן ופחות מדובר: מה שנקרא "ויסות הדדי". זכור לך ארוע בחיים שלך כשעמדת לפני משימה מלחיצה? בחרת לבקש ממישהי/הו להתלוות אליך? אולי רצית לבקש אבל לא היה אפשרי? זה משום שאנחנו, כבני אדם, מחווטים להפיק תמיכה והרגעה מנוכחות של אדם נוסף—כל עוד שאין רגש בעייתי בינינו לבינה/ו. האפקט הזה קיים עבור הרבה פונים לטיפול. לחלק—מההתחלה. לחלק אחר—נוצר לאורך זמן. הוא שזור בבניית אמון: כמה שיותר אמון, יש יותר ויסות הדדי. יכול להיות שהאפקט הזה מושג יותר בקלות בטיפול פנים-אל-פנים, כששפת הגוף נוכחת יותר. גם בטיפול מקוון הוא יתפתח, עם יצירת אמון וצבירת עבודה משותפת.
בא לומר: טוב שיש אפשריות שונות לצרכים שונים
